Cannes.jpg

Anna Short Film

סינופסיס

אנה, אם חד-הורית בגיל העמידה, גרה בעיר מתועשת קטנה במזרח אוקראינה שסועת הקרבות. היא עובדת במפעל לעיבוד בשר, גרה בדירה מוזנחת וחולמת על חיים טובים יותר לה ולביתה בת השש-עשרה. אנה, הנואשת כל-כך לשינוי, שומעת פרסומת רדיו מפתה המזמינה נשים להשתתף במסיבה המאורגנת למען גברים ממדינות זרות המסיירים באוקראינה בחיפוש אחר אהבה

אף-על-פי שלא יצאה עם גבר כבר שנים, היא מחליטה להשתתף באירוע. במסיבה היא נאלצת להתמודד פנים-אל-פנים עם המשמעויות של גילה המתקדם, עם כוונותיהם האמיתיות של הגברים האמריקאים ועם ביתה הקטינה, שנוכחת אף היא באירוע. הן האם והן הבת מבינות את הגיחוך וההשפלה שבסיטואציה וזונחות את חלומן לחיים טובים יותר

ביוגרפיה

דקל ברנסון נולד בישראל, מתגורר בבריטניה ומספר סיפורים מרחבי העולם. סרטו "אשמינה" הוצג לראשונה בפסטיבל הסרטים של לונדון והוקרן בין השאר בפסטיבל אספן לסרטים קצרים. כרגע הוא עובד על סרטו הראשון באורך מלא, הפקה ישראלית-אירופאית

 
 

הצהרת הבמאי

Bus.jpg

ביקרתי באוקראינה לראשונה בשנת 2012. זה היה צעד חשוב מבחינתי באופן אישי כי סבתא שלי נולדה בחוסט, עיירת גבול אוקראינית קטנה. היא ראתה כיצד אוקראינה הופכת, כמו שאר מזרח אירופה, לחלק מברית המועצות ומאוחר יותר זוכה לעצמאות, שכעת מאוימת שוב על-ידי רוסיה. בביקורי הוקסמתי מהשילוב של מסורות המזרח והמערב ומהאנשים, וליבי נשבר למראה העוני של אוקראינה והשחיתות הפרועה שכל מוסדותיה נגועים בה .במועדוני הלילה של אודסה חזיתי באירועים דומים לאלה המוצגים ב"אנה". המועדונים האלה ידועים לשמצה כמוקדי משיכה לגברים ונשים המחפשים אחרים בעודם פועלים מתוך אינטרסים סמויים. הגברים מסתכלים על הנשים כאילו הן חתיכות הבשר התלויות במקום עבודתה של אנה. הנשים אומדות את הגברים לפי ערכם המשוער של נעליהם. הגברים, המקווים לנצל את ייאושן של הנשים ואת תשוקתן לעבור למדינה אחרת, מנסים לפתות אותן בהבטיחם מערכת יחסים פוטנציאלית. הנשים, המעמידות פנים שאינן מודעות למזימה הברורה, מפזרות הבטחות משל עצמן ומוציאות מהגברים בעורמה משקאות, ארוחות ערב יקרות ומתנות. הנשים המתוחכמות והנחושות ביותר ינסו לפתות גברים נאיביים בהבטיחן אהבה ונישואי נצח ואז ימהרו להתגרש מהם ברגע שיגיעו לארצן החדשה. וכך, כל אחד מהצדדים מנסה לנצל את הצד האחר וברוב המקרים נכשל בכך, אך חוזר בערב למחרת לעוד מנה גדושה של אותו הדבר. שכן מתחת לציניות ולהחפצה יש כוח מניע של תקווה, שבאחד הערבים האלה אחת מהאינטראקציות תתפתח למשהו עמוק ומשמעותי יותר – חיבור אמיתי המבוסס על רגשות כנים, קשר שיוביל לחיים טובים יותר. הדברים שראיתי במועדוני הלילה ההם העניקו לי את ההשראה להעמיק לחקור את התופעה הזאת ולגלות על קיומם של "סיורי האהבה מאורגנים" המוצגים ב"אנה". הנושא נראה לי מרתק מספיק כדי שאחזור לאוקראינה שש שנים אחרי הביקור המקורי שלי ואציג אותו בסרט. ב"אנה" הרקע הוא חורפי וקר, אך בלי תלות באזור כזה או אחר, כולם בסופו של דבר מטפחים חלומות ושאיפות. אירועי הדייטינג הבינלאומיים האלה, המאורגנים מאז נפילת מסך הברזל, ממשיכים עדיין להיערך, וקבוצות מגיעות לאוקראינה פעמים רבות בשנה. המסיבות ההמוניות שבהן יש לרוב עשר נשים על כל גבר נערכות כעת כמעט רק במזרח אוקראינה, האזור המתועש והעני יותר של המדינה. למרבה האירוניה, סבטלנה ברנדיץ', המגלמת את דמותה של אנה, השתתפה באירוע שכזה לפני יותר מעשרים שנה. זאת ועוד, שחקנית שעשתה אצלנו אודישן לתפקיד המתורגמנית סיפרה לנו שהיא עבדה פעם כמתורגמנית באחד האירועים האלה. היא סיפרה שבדומה למה שמתרחש בסצנה המקבילה ב"אנה", היא המציאה שיחות וש"כל הגברים והנשים תמיד היו במזל אריה", כי זה המזל היחיד שהיא ידעה את שמו באנגלית. זהו סיפור חשוב על תקווה וייאוש, והשתדלתי להציג אותו באופן אותנטי ככל האפשר